'עם סגולה' – אבל מה עושים עם זה?

מתברר שלא הכול חייב להיות שימושי. הרב חיים הבר.

"כיצד הינך יכול לשוחח עם אלפי יהודים בזה אחר זה מבלי להתעייף?", שאלה פעם אשה את הרבי. "כשסופרים יהלומים, אף פעם לא מתעייפים", השיב הרבי את התשובה המפורסמת.

על איזה יהלומים דיבר הרבי, ומה המקור לדבריו?
בחומש דברים בפרשת כי-תבוא מופיע הביטוי "עם סגולה" ככינוי לעם ישראל. רש"י על הפסוק, מסביר כי "סגולה" פירושו אוצר של אבנים טובות ויהלומים, שהמלכים נוהגים לגנוז.

יהלום יכול להביא תועלת בצורות שונות. אפשר לשבץ אותו בכתר המלך, ובכך לבטא את העוצמה של הממלכה; ניתן לתלות אותו כקישוט, כדי לפאר את הארמון; וכמובן, תמיד יכולים למוכרו לכל המרבה במחיר, ובכך ליהנות משוויו הכספי.

אבל במקרה שלנו, מדובר ביהלומים שהמלך נוהג לגנוז ולהחביא במקום סגור.

מה התועלת ביהלומים כאלו? בשביל מה הם קיימים?

רוב הדברים בעולם נמדדים על פי רמת השימוש והתועלת שהם מביאים. מה שמועיל ושימושי הוא בר קיום, ומה שלא – מאבד את זכות הקיום. למשל, כיסא נועד למטרת ישיבה, וברגע שאי אפשר עוד לשבת עליו – ניתן להשליך את הכיסא לפח האשפה.

אולם יש חפצים מיוחדים שאינם נמדדים לפי התועלת שלהם, אלא עצם מציאותם מצדיקה את קיומם. למשל, ירושה בעלת ערך רגשי. תשאלו אדם שקיבל חפץ כזה בירושה, ותיווכחו לדעת כי ערכו של החפץ אינו נמדד בכסף או במידת השימוש בו.

כך היהלומים הגנוזים באוצר המלוכה. יהלומים רגילים נמדדים על פי הביקוש שלהם בשוק. זכות הקיום שלהם הינה אך ורק כאשר הם מביאים תועלת כלשהי, באמצעות היופי שלהם או בערכם הכספי. אולם יש יהלומים נדירים שעצם מציאותם היא ההצדקה לקיומם, ולכן די בכך שהמלך גונז אותם באוצרו.

היהלומים זה אנחנו, עם ישראל – עם סגולה. לכל יהודי יש זכות קיום עצמית, כיהודי, מבלי הבט על דעותיו, כישרונותיו ומעשיו. לא משנה אם הוא מועיל או לא, סוף כל סוף מדובר ביהלום. יש לאהוב כל יהודי, בלי תנאים, רק בגלל העובדה שהוא יהודי.

כשתרימו את עיניכם משורות אלו, הביטו על כל יהודי, וזכרו כי הוא יהלום מאוצר מלך מלכי המלכים.

מקור: בית חב"ד

xdukv xduku,